נמל התעופה בן-גוריון, או בראשי תיבות נתב"ג, הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול בישראל, משמש כשער הכניסה האווירי הראשי שלה.
בעת הקמתו על ידי הבריטים, לפני קום המדינה, כונה שדה התעופה בשם "שדה התעופה וילהלמה" על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה, אשר על אדמותיה הוקם. בעבר הוא היה ידוע כ"שדה התעופה לוד" על שם העיר לוד הסמוכה לו מדרום. ב-1973, לאחר מותו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הוסב שמ
ו של נמל התעופה, והוא נקרא על שמו.
השדה מופעל על ידי רשות שדות התעופה ולשכתה הראשית שוכנת בסמוך לטרמינל 1. נמל התעופה בן-גוריון משמש גם כמרכז הפעילות של חברת אל על, לשעבר חברת התעופה הלאומית הישראלית, והנהלתה שוכנת בשטחו. עוד משמש הנמל כמרכז פעילותן של חברות התעופה הישראליות ישראייר וארקיע, של חברת השכר סאן דור ושל חברת המטען ק.א.ל.. נמל התעופה בן-גוריון הוא בין שדות התעופה העמוסים במזרח התיכון, ובשנת 2011 עברו בו 12,978,605 נוסעים.
נמל התעופה בן-גוריון זכה בתואר "נמל התעופה הידידותי ביותר" בסקר לקוחות שנערך על ידי מועצת שדות התעופה הבינלאומית (Airports Council International) בדצמבר 2006. הוא דורג במקום הראשון מבין 40 שדות תעופה אירופיים, ובמקום החמישי מבין 77 שדות תעופה ברחבי העולם. עם זאת ראוי לציין כי זהו סקר לא סטטיסטי שתוצאותיו התבססו על תשובותיהם של 350 נוסעים שהשיבו עליו באקראי. גם בשנת 2008 דורג השדה בראש סקר לבדיקת איכות השירות אשר נערך על ידי מועצת שדות התעופה הבינלאומית. בסקר זה, המבוסס על 200,000 שאלונים שחולקו ב-108 שדות תעופה ברחבי העולם, השיג נמל התעופה בן-גוריון את המקום הראשון מבין שדות התעופה במזרח התיכון ואת המקום השני מבין שדות התעופה ברחבי העולם, אשר היקף תנועת הנוסעים השנתית בהם נע בין 5 ל-15 מליון. עם זאת, הנמל ניצב מזה מספר שנים בלב ביקורת חריפה בעניין מצב הבטיחות התעופתי הלקוי בו, ובמיוחד בכל הקשור למערך ההמראות והנחיתות.
נמל התעופה משמש גם כמרכזה של התעשייה האווירית לישראל וכמקום מושבן של רשות שדות התעופה ושל רשות התעופה האזרחית.
