30/05/2026
זכינו במכרז! אנחנו הולכים לפתוח מסעדה במקום מנטה-ריי בתל אביב.
אמרו לי קבוצת NAMI הנפלאים. הם שיתפו שהם רוצים ללמוד לעומק את רזי המטבח היווני, וישמחו להצטרף אלי לבקר את החברים בכפרי מזרח כרתים.
כמובן שהיה לעונג ועניתי בחיוב והשקעתי את כל המחשבה ואת כל התכנונים והפרטים הקטנים. אבל האמת שזה די מה שאני עושה תמיד. מי שהפתיעו אותי הפעם, היו החברים הכרתיים.
הריס שהסכים לארח אותנו אחרי שנתיים שבהם בחר לחדול מלבשל, ורק לשוט בסירה ולדוג דגים.
ת׳אודוריס ויורג׳יה, שכני המבוגרים שמפליאים בכל פעם מחדש, אך הפעם באמת שהתעלו אפילו על עצמם עם ההתעקשות לפתוח לאורחים שולחן עם אוכל אביבי כרתי. שהכנתו כמובן, כרוכה בכיתות רגליהם בהרים הגבוהים בכדי ללקט את כל הטוב הזה.
מיכאליס שהתאהב. הוא פשוט התאהב בהם ולא הסכים להם לעזוב את החווה שלו. "אבשל לכם טיש" (הבעל של העז), אמר "ותשארו כאן שלושה ימים". האמת שאני מניחה שהיו זורמים על לישון בין מאות עצי פרי ונוף אינסופי אבל הי, הם באו לעבוד.
מריוס ופנאיוטיס שחשבו וחשבו ושקדו על התפריט הכי מפואר ומפנק עם כל היינות הכי טובים שיש למדינה להציע, וכך התמסרנו לחוויה של ארוחה עילית בשקיעה על הים כשהיינו לגמרי מלאים מביקור אצל כל הכפריים שמניתי לפני כן.
יאניס שמבשל בכדי חרס על מדורות ממש ליד מי המעיין הזורמים.
מנוליס מהקפיניון המקומי שלדעתי לא האמין לכמות התמונות והצילומים שזכה להם ביום הזה, והיטיב להכין אוקטופוס אף יותר טעים מתמיד (וגם ככה תמיד שלו הכי הכי טעים).
נקטריה אהובתי שהפליאה בידיים הטובות שלה להתערב כמה שפחות בחומרי הגלם המצויינים שאביה מגדל ולהגיש לנו ארוחה שהיא לא פחות מחלומית.
ואפילו הרגיש לי שהקול של מינס, ששר לצלילי הבוזוקי של יורגוס, היה הפעם צלול ועמוק מתמיד.
כשתיארתי את הקבוצה הזו למארחים, אמרתי להם שפים מפורסמים, מסעדנים, אנשי יין, תל אביב וכו'...
אבל מראה היה של כל התיאורים לא ממש מעניינים אותם. הם פשוט שמחו כל כך לארח אנשים שבאו במיוחד ללמוד ולהנות מהתרבות שלהם. שהם עד כדי כך גאים בה.
ואולי- הכל היה כמו תמיד, כי תמיד הם טובים ונפלאים ומבשלים מכל הלב. ואולי זו רק אני, שתמיד אומרת שהסיור הראשון שלי בכרתים היה מושלם, ומאז זה רק הולך ומשתפר.
אמן ואפתח סיור נוסף בקרוב ואעדכן עליו בקבוצות הוואטסאפ שלי. דברו איתי אם תרצו קישור.
