06/11/2023
תארו לכם בוקר שקט של יום חג.
תארו לכם בית חמים, בפנים יושבים אבא ושני ילדים.
עכשיו הדלת נפרצת בבעיטה וחורי יריות מנקבים את הקירות.
צרחות!
דמיינו את האב מניף בידו את הבן האחד ודוחק בשני לרוץ אל החצר.
עיצמו עיניים ותראו אותם נדחקים אל המקלט.
יספיקו?
כמעט!
רוצח מתועב ממתין שם בחוץ.
רימון מושלך אל פתח המקלט.
באינסטינקט של גבורה, האב מתייצב לפני בניו.
חוטף רסיסי עופרת וקורס תחתיו.
הבנים פצועים ומדממים נגררים חזרה אל ביתם.
פתחתם עיניים? עיצמו שוב, זה עוד לא נגמר.
דמיינו מחבל שפל אוכל ושותה מול עיניהם מן המקרר.
תתרכזו בשקט ונסו לדמיין את הבכי והצרחות - אבא מת!
זה על באמת הם בוכים זה על כתפו של זה.
שני ילדים.
בני עשר, אולי שתיים עשרה.
פצועים. חרדים. אבלים. יתומים!
זה רק הם ורוצח נטול אנושיות שהרגע טבח את אביהם מול עיניהם.
ובתוך התופת, האחד זועק אל השני, העין שלך איננה אחי.
בצד האחד של המטבח, רוצח מתועב.
בצדו האחר, ילד קטן אחד מנקה בדמעות את עינו הפצועה של אחיו.
בצד האחד חיה אכזרית.
בצד השני נשמה אלוקית.
למי שיעז לפקפק, הכל מצולם ומתועד.
ראיתי פעם אחת והרצתי בראש עשרות פעמים נוספות ומאז חברים, אינני ישן.
על אלו צווינו "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח!"
זוהי התחייבות - אין שום סיכוי שאשכח!
איור: שִׁיר וְאִיּוּר
